יום שני, 28 בדצמבר 2015

האביר הנצחי

יש הרבה שחקנים שאני אוהבת, שעושים עבודה טובה נראים טוב וכו'. אבל יואן מקרוגר עלה על כולם.
נכון, יש סיכוי שביום אחר, אחרי סרט עם שחקן אהוב אחר אדבר אחרת. אבל למקרוגר היה את הכבוד להכנס ללבי כדמותו המופלאה של אובי ואן קנובי.


פריט טרוויה - למקגרוגר יש תואר אבירות מצרפת

לא ראיתי את סרטי מלחמת הכוכבים לפי הסדר, אבל ראיתי בסופו של דבר את כולם. עד היום אני לא בטוחה מה קדם למה ומי זה מי אבל את יואן מקרוגר כאובי וואן קנובי אני זוכרת היטב. לפי הוויקיפדיה, הראשון שראיתי היה כנראה 4. עם סקייווקאר הקטן שמטיס כל מיני מכוניות. קנובי תמיד היה הטוב, אולי קצת תמים, קצת יותר מדיי מסור ונקרע בין כולם. אבל איפשהו בתוך כל ההפכפכות והרוע מסביב הוא תמיד היה הטוב הבטוח. ואולי בניגוד לאנאקין הוא תמיד ידע מיהו ומה הוא. אי של שפיות. סקוטית. לא פלא שהוא נחרת בליבי הצעיר שבגר ולנצח כל סרטיו יהיו טובים בעיניי.



במבט שני כשרואים את הסצנה הזו, הכי קשה אולי שיש בכל הטרילוגיה כפול 2 הזו. כל דבר שהוא יעשה מעתה והלאה יהיה מתוק ומקסים.

בקרוב הסרט השביעי, כלומר יצא כבר אבל בקרוב אראה אותו

יום שלישי, 8 בדצמבר 2015

שיר כנה

וואו. חיכיתי שיהיו לי כמה רגעים לשמוע/לראות את השיר/קליפ החדש של אביגיל רוז כי היה לי כרור שהוא יהיה משהו נפלא. והוא נפלא. ראיתי אתמול חצי ממה שכתב יובל אראל על השיר הזה והוא כותב משהו כמו "אני לא מסכים עם מה שהיא אומרת על עצמה.. אבל השיר.." באמת שרפרפתי, אבל מהמלים שלו רציתי כבר לשמוע מה היא שוב אומרת על עצמה. אני לא יודעת אם זה שיר יחידאי ואח"כ האלבום יותר שטוח, אבל לא נראה לי. היא אמיצה מדיי בשביל זה.

מחכה :)

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

מסה קריטית

לסרט החדש של ג'וני דפ מן הראוי היה לקרוא מסה קריטית או משחק מלים אחר שהולך עם המושג מסה.  באנגלית הוא נקרא Black mass שהמשמעות היא טקס שמתקשר לשטן, מתאים בול לסרט, וכשחושבים על זה יש שם כמה קטעי כנסייה כאלה ואפילו בסוף אומר הסוכן שהוא מרגיש בתא וידוי..

את הטרילר לא אניח פה כי אני לא מסוגלת להסתכל שוב במראות הנוראים או בפרצוף של ג'וני דפ עם עבודת האיפור הכל כך טובה שמתעלה על סוויני טוד באופן בלתי יאומן. 
במקום הטריילר - פאנל עם היוצרים. מומלץ לצפות עד הסוף!
סוויני טוד. כל כך דומה אבל כל כך קרוב הפעם. הדמות האכזרית שהוא מציג היא אמיתית, ולא אגדה. כלומר אגדה אבל אמיתית. וזה כל כך נורא. בסיוויני טוד יש את המרחק והדמות מוקצנת והסיטואציה נוראית אבל זה אי שם ולא ביומיום בחדשות, בחיים שהיו יכולם להיות של כל אחד. 

אז אני לא ממליצה וכן ממליצה. יצאתי מהסרט עם הרבה כאב, על ג'ימי, ועל כל מי שקשורים איכשהו לעולם של פשע ורוע שיש בו גם חברות וחמלה. יצאתי עם עצבים דרוכים לקור של מקרר, וכשהסתובבתי עם הרכב בא מולי רכב שמיהר נורא בשעה 23:00 במוצ"ש לאנשהו וצפר לי ולא נרגע עד שנתתי לו לעקוף. מן הסתם בכל יום הייתי מחכה, כי באמת, שום דבר לא בורח מספיק בשביל שאסכן את עצמי בכביש, אבל הערב ממש חיכיתי ונהגתי לאט ומחלתי לכל מי שטיפה יוצא מגדרו כדי לצאת צודק ולהרחיב את האגו. אני רוצה חיים שמשעמם נורא לעשות מהם סרט.