חזרתי היום מלונדון בה הייתי סך הכל בלי הטיסות 128 שעות. כולל שבת ולילות. זה נראה הרבה אבל זה קצת, ואז שוב כשמדובר בי זה חוזר להיות הרבה. יצא לי להשמע מתנשאת, אבל זה מה שקורה אחרי כל השעות האלו בעיר הכי אליטיסטית בעולם. אליטיסטית באופן שגורם לך להרגיש טוב, לא בצורה מקטינה כמו ערים קוסמופליטיות אחרות בעולם. ואולי זה רק בגלל המבטא הצפוני שלי שעוזר לי להרגיש לא ממש זרה. לא יודעת.
בכל מקרה על המטוס חזרה הביתה כבר דיי נמאס לי מכל המוזיקה שארגנתי לי בנייד והייתה לי פניות מאולצת שכזו אבל בכל זאת, פניות, אז שמתי לי לשמוע את צד א' ואח"כ גם את צד ב' של האלבום החדש של איה כורם - 2023. אני מעריצה גדולה, חייבת להודות שבעיקר מאז שהתחיל כל הסיפור עם עננה, לפני כן חשבתי אותה לעוד אחת, אהבתי מאוד את "מילים" אבל לא הרבה יותר מזה. העוז והגבורה לעמוד מול המערכת ולעשות שינוי כבשו אותי, כמו גם העובדה המרגשת תמיד שאנשים בגילי (או פחות או יותר בגילי) עושים דברים גדולים. ואז היא ניצחה. ואז היא הוציאה את "הלב הזה המשומש" ונתנה אותו בחינם, פשוט כי היא יכלה סוף סוף, ואני נכבשתי כליל. אז כשיצא פרוייקט ההדסטארט ל - 2023 אפילו לא ראיתי את הסרטון, ישר רכשתי משהו.
התוצאה של הפרוייקט שלה היא הדבר הכי מושקע שיצא השנה ואולי גם בעוד כמה שנים. ומעכשיו אני מעתיקה מהמחברת שלי: במטוס, אני שומעת בפעם השניה את האלבום הזה הכל כך מיוחד. הפעם כבר ידעתי מה "הולך לקרות" בסיפור והיה מקום לשמוע אותו לעומק, ולחוות איך היא מצליחה עם השימוש בקולות השונים, ודרך אלכס לעורר בי רגשות שחלקם שלי וחלקם, כך הרגשתי, תרגום של הפרשנות שלי לסיפור ולא ממש רגשות שלי. וזה כל הסיפור. השאלות הפילוסופיות שעומדות מאחוריו הן - למי שייכים הזכרונות, הרגשות, מה עושה לנו הכסף מבחינה חברתית ומבחינה אישית. פילוסופיה במסווה של סיפור תמים ושירים מצויינים. בשיר המכתב, אתו היא מבצעת עם ארקדי דוכין, כבר דמעתי בהתרגשות.
צד א' של האלבום.
זה הזכיר לי את הצפיה חווית הצפיה ב"כנס העתידנים" של ארי פולמן. ראיתי אותו בהושענא רבא לפני שנתיים, שלוש? היו לי מעט נקיפות מצפון שכולם הולכים לדברים של הושענא רבא, שיעורים וכדומה ואני הולכת לסרט.. החוויה שהייתה לי כשיצאתי ממנו הייתה שזה היה השיעור הכי טוב שיכלתי לשמוע (או במקרה הזה לראות). אני לא זוכרת מה היה שם בדיוק, לא לקחתי אתי עקרונות שמשוייכים אליו, אבל יש משהו חזק ועמוק בדברים הפשטניים, סיפורים, צבעים, קולות. משהו חזק שנותר.
העיסוק הנוסף שהיה לי בטיסה היה קריאה בספרו החדש והמצויין (כל הספרים שלו מצויינים) של פול אוסטר. גם הוא מתייחס לזכרון, הוא מחבר את הזיכרון לכתיבה. יש משהו בכתיבה שמאוד מגבש את המחשבות ושומר אותן. פרק אחד נקרא כמוסת הזמן והוא מביא שם מספר מכתבים שהביאה לו אשתו הראשונה לידיה, היא אומרת לו שאמנם זה רכוש שלה אבל הוא כתב אותם ומתייחסת בצורה מאוד מכבדת ואומרת לו שאם יש דברים שנראים לו מביכים היא יכולה להורות שיפתחו אותם רק אחרי ששניהם ימותו. מאוד מכבד את המלים שלו כשייכות לו. היום זה כל כך לא מובן מאליו, ואולי בכלל לא מובן. מעבר למכתבים הוא מביא זכרונות שלו עצמו את עצמו ובסוף סדרת תמונות. יש משהו בתמונה שמשמר באופן מאוד ויזואלי שיכול להזכיר מחשבות או רגשות, אבל יש משהו במלים, בשיום, שמצרף גם איזו פרשנות אישית.
חזרתי מלונדון עם המחשבה שהייתי רוצה יותר זמן להקדיש לכתיבה ויצירה. בשלב מסוים בספר של אוסטר, גם כשהוא היה שפוף וחסר אונים קינאתי בו שהכתיבה והמחשבה הינן העיסוקים הדומיננטים בחייו. איה כורם הייתה אמורה להשתחרר מהחוזה שלה ב2023, היא התערבה וזה קרה קודם לכן ופרץ היצירתיות שלה שצף את כולנו. מעניין מה תביא לי ההתבוננות של החגים הקרבים, עם כל הטיזרים האלה.
בכל מקרה על המטוס חזרה הביתה כבר דיי נמאס לי מכל המוזיקה שארגנתי לי בנייד והייתה לי פניות מאולצת שכזו אבל בכל זאת, פניות, אז שמתי לי לשמוע את צד א' ואח"כ גם את צד ב' של האלבום החדש של איה כורם - 2023. אני מעריצה גדולה, חייבת להודות שבעיקר מאז שהתחיל כל הסיפור עם עננה, לפני כן חשבתי אותה לעוד אחת, אהבתי מאוד את "מילים" אבל לא הרבה יותר מזה. העוז והגבורה לעמוד מול המערכת ולעשות שינוי כבשו אותי, כמו גם העובדה המרגשת תמיד שאנשים בגילי (או פחות או יותר בגילי) עושים דברים גדולים. ואז היא ניצחה. ואז היא הוציאה את "הלב הזה המשומש" ונתנה אותו בחינם, פשוט כי היא יכלה סוף סוף, ואני נכבשתי כליל. אז כשיצא פרוייקט ההדסטארט ל - 2023 אפילו לא ראיתי את הסרטון, ישר רכשתי משהו.
התוצאה של הפרוייקט שלה היא הדבר הכי מושקע שיצא השנה ואולי גם בעוד כמה שנים. ומעכשיו אני מעתיקה מהמחברת שלי: במטוס, אני שומעת בפעם השניה את האלבום הזה הכל כך מיוחד. הפעם כבר ידעתי מה "הולך לקרות" בסיפור והיה מקום לשמוע אותו לעומק, ולחוות איך היא מצליחה עם השימוש בקולות השונים, ודרך אלכס לעורר בי רגשות שחלקם שלי וחלקם, כך הרגשתי, תרגום של הפרשנות שלי לסיפור ולא ממש רגשות שלי. וזה כל הסיפור. השאלות הפילוסופיות שעומדות מאחוריו הן - למי שייכים הזכרונות, הרגשות, מה עושה לנו הכסף מבחינה חברתית ומבחינה אישית. פילוסופיה במסווה של סיפור תמים ושירים מצויינים. בשיר המכתב, אתו היא מבצעת עם ארקדי דוכין, כבר דמעתי בהתרגשות.
צד א' של האלבום.
זה הזכיר לי את הצפיה חווית הצפיה ב"כנס העתידנים" של ארי פולמן. ראיתי אותו בהושענא רבא לפני שנתיים, שלוש? היו לי מעט נקיפות מצפון שכולם הולכים לדברים של הושענא רבא, שיעורים וכדומה ואני הולכת לסרט.. החוויה שהייתה לי כשיצאתי ממנו הייתה שזה היה השיעור הכי טוב שיכלתי לשמוע (או במקרה הזה לראות). אני לא זוכרת מה היה שם בדיוק, לא לקחתי אתי עקרונות שמשוייכים אליו, אבל יש משהו חזק ועמוק בדברים הפשטניים, סיפורים, צבעים, קולות. משהו חזק שנותר.
העיסוק הנוסף שהיה לי בטיסה היה קריאה בספרו החדש והמצויין (כל הספרים שלו מצויינים) של פול אוסטר. גם הוא מתייחס לזכרון, הוא מחבר את הזיכרון לכתיבה. יש משהו בכתיבה שמאוד מגבש את המחשבות ושומר אותן. פרק אחד נקרא כמוסת הזמן והוא מביא שם מספר מכתבים שהביאה לו אשתו הראשונה לידיה, היא אומרת לו שאמנם זה רכוש שלה אבל הוא כתב אותם ומתייחסת בצורה מאוד מכבדת ואומרת לו שאם יש דברים שנראים לו מביכים היא יכולה להורות שיפתחו אותם רק אחרי ששניהם ימותו. מאוד מכבד את המלים שלו כשייכות לו. היום זה כל כך לא מובן מאליו, ואולי בכלל לא מובן. מעבר למכתבים הוא מביא זכרונות שלו עצמו את עצמו ובסוף סדרת תמונות. יש משהו בתמונה שמשמר באופן מאוד ויזואלי שיכול להזכיר מחשבות או רגשות, אבל יש משהו במלים, בשיום, שמצרף גם איזו פרשנות אישית.
חזרתי מלונדון עם המחשבה שהייתי רוצה יותר זמן להקדיש לכתיבה ויצירה. בשלב מסוים בספר של אוסטר, גם כשהוא היה שפוף וחסר אונים קינאתי בו שהכתיבה והמחשבה הינן העיסוקים הדומיננטים בחייו. איה כורם הייתה אמורה להשתחרר מהחוזה שלה ב2023, היא התערבה וזה קרה קודם לכן ופרץ היצירתיות שלה שצף את כולנו. מעניין מה תביא לי ההתבוננות של החגים הקרבים, עם כל הטיזרים האלה.
