יום רביעי, 23 באוגוסט 2017

רגי'נה רג'ינה




השיר הזה דווקא, עם הרג'ינה רג'ינה שלו, לא היה בהופעה. במקרה של רג'ינה ספקטור זה בלתי אפשרי בכלל להכניס את הכל, הכל זה כל כך הרבה! אני חושבת על הציפיות שהיו לי, לפחות מאז שרכשתי לנו (כל התייחסות ברבים בפוסט הזה מתייחסת לשרון ולי שהלכנו יחד להופעה) את הכרטיסים אי שם ביוני, לא חשבתי הרבה על מה יהיה ממש, בפועל, אבל ציפיתי המון שזה כבר יקרה. ודיברתי על זה בלי סוף. ובכל זאת, מה בדיוק יהיה לא העזתי לצפות, היא מסוג האנשים שאי אפשר לדעת למה לצפות. אולי חוץ מהפסנתר, היה ברור ללא שאלות שיהיה פסנתר כנף.
פסנתר כנף

רגע אני חוזרת אחורה ומנסה לחשוב ממתי אני מכירה את רג'ינה. ומאיפה. הייתי מהמרת על תמי ו/או שרון או מהבלוג של גיא חג'ג' (שראיתי מרחוק בהופעה) או מכולם. יש לי באוטו את Begin to hope אז את השירים משם אני הכי מכירה מכל הכיוונים (ולפעמים עם קפיצות מטבע היותו דיסק אוטו), נראה לי שהם גם השירים הכי מוכרים, US וFidelity וגם Samson לפחות, אבל אני מוטית כי זה מה שאני שומעת כל הזמן. תכלס, אין לי מושג, אני אפילו לא זוכרת שקניתי את הדיסק. בכל זאת עבר מעל עשור.
וזה מעניין, כי היא לא מישהי שגדלתי עליה, היא מישהי שלגמרי גדלתי לצד גדילתה. היא מבוגרת ממנו ב3 שנים, השירים הראשונים שלה ששמענו היו פחות או יותר כשאנחנו בקענו לעולם המבוגרים, והיה לי אשכרה כסף משל עצמי בשביל לקנות את האלבום שלה, ועכשיו יש לי בשביל לקנות כרטיס להופעה שלה (אמנם עדיין בדשא אבל זה כנראה לא יתפתח יותר מדיי לעולם).
שמעתי היום בדרך את הדיסק הראשון שאי פעם קניתי - קורין אלאל עם חברים. רק היום קלטתי שהיא אומרת שההופעה היא בחולון, זה הפתיע אותי בטירוף. קניתי את הדיסק באילת ומבחינתי ההופעה התרחשה שם, אפילו שזו שטות גמורה. הזכרונות שלי ממוזיקה בשנות הנעורים ומטה צבועים לחלוטין בזכרונות ונוסטלגיות והקשרים לאו דווקא רציונאליים. ופה, בהיכרות שלי עם המוזיקה של רג'ינה יש משהו קצת יותר מפוכח, חשבתי לכתוב בוגר אבל זה לא זה, זה יותר מודעות עצמית של בוגרת שמצליחה להתייחס לדבר עצמו. באמת הקשבתי למילים למשל, וכבר היו קליפים והקליפים שלה מאלפים. זה נניח:


ההופעה עצמה עלתה על כל הציפיות. ולו רק בשל הפשטות שלה. רגי'ינה עצמה, פותחת בשירה ווקאלית של שלום עליכם (קצת התבדחנו שלא הסבירו לה כמו שצריך כשהייתה פה כנערה איזה שיר מתאים לאיזה זמן, נגיד שמוצ"ש זה יותר אליהו הנביא משירת המלאכים) שרה עשרות שירים כל אחד מהם בסגנונו ובעוצמות שלו. ויש לה עצמה לא מבוטלת. ובין שיר לשיר, לעתים עם כמה מלים, סיפור או בדיחונת, היא אומרת בקול דקיק של נערה יהודיה-אמריקאית-רוסיה מבית טוב, "תודה רבה" חינני ומתרגש. והיא מתרגשת באמת, להיות פה, לשחזר חוויות ילדות, לדבר בעברית ולהשמיץ נאצים. היא באה עם להקה קטנה, מתופף , צ'לן (ישראלי) וקלידן. בלי אפקטים ויזואליים! שזה דבר שכבר בקושי רואים. הכי הרבה שהיה זה אורות שבין שיר לשיר האירו על הקהל, ולפעמים גם תוך כדי. ופשוט את עצמה, אשה קטנה עם קול ענק. וטונות של כישרון שמתפזרות ברחבי הפארק ונוגעות פשוט בכולם.
ואלו הם האורות

בכל אירוע אמנותי אני מנסה ולרוב מצליחה לקחת אתי משהו אחד שנגע בי. בהופעה הזאת נגע בי השיר The Light. אולי כי התאים לי עכשיו  החיפוש אחר האור הפנימי שנשפך לך מהעיניים, אולי משהו במלודיה. בכל מקרה הקשבתי לו אחוזת קסם זכרתי טוב טוב את המלים וחילצתי אותו מהיוטיוב, ומאז הוא רץ פה הרבה. כרגע הוא מייצג לי את מה שאני לוקחת מרגי'נה את סוד הקסם בפשטות ובהתמדה. לעשות הרבה וטוב. ועם אור.