כשהייתי בתיכון התחלתי לקנות דיסקים וספרים לעצמי. הייתי שומרת את הכסף שנשאר לי מהסכום שקיבלתי לנסיעות ובמקום לקנות ממתקים במכולת הייתי קונה, בד"כ בתחנה המרכזית בתל אביב, ספר שלרוב היה משומש או שממש השקעתי וקניתי דיסק. אחד הדיסקים הראשונים האלה שקניתי היה ספרי לי הכל של רונית שחר.
אולי מן הראוי לדייק בשנים, מדובר בסוף שנות ה90, רדיו דיסק היה להיט, ואני זוכרת דיסקים לפי למי מחברותי לכיתה היה אותם. לא בזבזנו על דיסקים שיש למי שנמצא קרוב אלינו, לכל אחת היה את שלה וכולנו יחד הרכבנו פסקול קולקטיבי. לדוגמה, ליום הולדת כלשהו בתיכון קיבלתי מחברות במבצע של 3 ב-משהו את ירח, Green Day והחלונות הגבוהים. זה היה הכיוון ואלו היו השנים. כך שכנראה ממש אהבתי אותה אז אם קניתי לעצמי את הדיסק שיצא פחות או יותר כשסיימתי תיכון.
עברו השנים, והכל הפך למשוכלל יותר. את אהוב יקר שהאקורדים שלו נכתבו בכובד ראש באחת המחברות הרבות שבהן כלאתי כל דבר בעל חשיבות בחיי עוד שומעים ברדיו, אבל לא יצא לי לחשוב, מה עם רונית שחר?
ואז לפני כמה שבועות ראיתי שהיא מופיעה בנוקטורנו והדלקתי את מיכל לבוא אתי, כאקט נוסטלגי בעיקר. הנוסטלגיה התפוגגה כשהחלטתי להתכונן ולשמוע שירים שלה וגיליתי שיש אלבום חדש. ולא סתם אלבום חדש, אלבום נהדר.
שירים כמו מנוחת הלוחם שבהופעה גיליתי סוף סוף מיהו אריאל שאליו נכתב השיר, שנכנס לי ללב בשמיעה ראשונה, או הגילוי שאת שלחי אותו שמוכר כל כך מרוני דלומי ומיום הזיכרון היא הלחינה, שיר שעצר לי את הנשימה (ושחרר אפילו כמה דמעות) בביצוע שלה.
בהופעה כבר כמעט ולא הבחנתי בשירים שאני מכירה עשרים שנה ובאלו שהכרתי אולי עשרים ימים.. ואז היא שאלה "איך אתם עם שירים שאתם לא מכירים?" והגישה שיר שמצד אחד הרגיש לי כל כך מוכר ומצד שני היה חדש וראשוני לגמרי. כל העולם הוא כרגע הפייבורייט שלי ולכן גם אשים פה ביצוע יוטיובי:
וזה נראה לי הקסם שלה (לפחות עליי) - היא כל כך מוכרת, רגילה אפילו, נותנת את התחושה שתמיד היא הייתה פה ותמיד תהיה. ומצד אחר היא ממש מפתיעה. בטקסטים, בחיבורים עם אנשים, במוזיקה. היא מספרת סיפורים בשירים שלה שאפשר לספר בכל כך הרבה דרכים. אני מרגישה כמעט בכל שיר שהיא מדברת עליי או שאני יכולה לקחת את הסיפור ולספר אותו בעצמי. היא סיפרה איך פנו אליה בשאלה אם היא דתל"שית (ספויילר - היא לא) וזו אגדה אורבנית שרצה שנים במגזר. אגדה שנבנתה סביב שלום לתמימות כמובן, שיר דתל"שיות קלסי ומבריק בזה שהוא בעצם לא.
יש סברה כזו שמגיל 30 אנשים לא שומעים שירים חדשים. כבר כמה שנים אני מודעת לדבר הנורא הזה ואו שאני לא מתבגרת או שאני מספיק בתוך זה כדי שלא יקרה לי כזה דבר. אני גם נהנית מאוד מכל הספוטיפיי ודומיו שמשמיעים לי כל מיני דברים שאני לא מכירה. לפני כמה חודשים הייתה לי שיחה על זה עם חבר ואמרתי שכמה שאני שומעת חדש אני הרבה שומעת דברים חדשים של יוצרים שאני מכירה. אז חשבתי שזה חיסרון. היום אני יכולה להגיד שזה יופי. הגילוי המחודש שלי את רונית שחר הוא גילוי מחדש של משהו אצלי, של המישהי הזו שהייתי בעידן התמימות, בזמנים שהכל היה אפשרי, ולמה שלא יהיה לי מהמישהי הזו היום?
זה זמן של תודות (עשרת ימי תודה וכו')
אז רונית,
תודה על החידוש המוכר והאהוב. ועל זה שבזכותך שנות ה90 שלי ממשיכות ורק משתבחות.
בכל העולם היא שואלת - "בשבילך, מה זה אושר? ומתי יהיה טוב?"
- בשבילי, שיר שנכנס ללב הוא אושר.
וכמה טוב לדעת שזה יכול לקרות בכל זמן, ואף פעם לא נגמר.
אולי מן הראוי לדייק בשנים, מדובר בסוף שנות ה90, רדיו דיסק היה להיט, ואני זוכרת דיסקים לפי למי מחברותי לכיתה היה אותם. לא בזבזנו על דיסקים שיש למי שנמצא קרוב אלינו, לכל אחת היה את שלה וכולנו יחד הרכבנו פסקול קולקטיבי. לדוגמה, ליום הולדת כלשהו בתיכון קיבלתי מחברות במבצע של 3 ב-משהו את ירח, Green Day והחלונות הגבוהים. זה היה הכיוון ואלו היו השנים. כך שכנראה ממש אהבתי אותה אז אם קניתי לעצמי את הדיסק שיצא פחות או יותר כשסיימתי תיכון.
עברו השנים, והכל הפך למשוכלל יותר. את אהוב יקר שהאקורדים שלו נכתבו בכובד ראש באחת המחברות הרבות שבהן כלאתי כל דבר בעל חשיבות בחיי עוד שומעים ברדיו, אבל לא יצא לי לחשוב, מה עם רונית שחר?
ואז לפני כמה שבועות ראיתי שהיא מופיעה בנוקטורנו והדלקתי את מיכל לבוא אתי, כאקט נוסטלגי בעיקר. הנוסטלגיה התפוגגה כשהחלטתי להתכונן ולשמוע שירים שלה וגיליתי שיש אלבום חדש. ולא סתם אלבום חדש, אלבום נהדר.
שירים כמו מנוחת הלוחם שבהופעה גיליתי סוף סוף מיהו אריאל שאליו נכתב השיר, שנכנס לי ללב בשמיעה ראשונה, או הגילוי שאת שלחי אותו שמוכר כל כך מרוני דלומי ומיום הזיכרון היא הלחינה, שיר שעצר לי את הנשימה (ושחרר אפילו כמה דמעות) בביצוע שלה.
בהופעה כבר כמעט ולא הבחנתי בשירים שאני מכירה עשרים שנה ובאלו שהכרתי אולי עשרים ימים.. ואז היא שאלה "איך אתם עם שירים שאתם לא מכירים?" והגישה שיר שמצד אחד הרגיש לי כל כך מוכר ומצד שני היה חדש וראשוני לגמרי. כל העולם הוא כרגע הפייבורייט שלי ולכן גם אשים פה ביצוע יוטיובי:
וזה נראה לי הקסם שלה (לפחות עליי) - היא כל כך מוכרת, רגילה אפילו, נותנת את התחושה שתמיד היא הייתה פה ותמיד תהיה. ומצד אחר היא ממש מפתיעה. בטקסטים, בחיבורים עם אנשים, במוזיקה. היא מספרת סיפורים בשירים שלה שאפשר לספר בכל כך הרבה דרכים. אני מרגישה כמעט בכל שיר שהיא מדברת עליי או שאני יכולה לקחת את הסיפור ולספר אותו בעצמי. היא סיפרה איך פנו אליה בשאלה אם היא דתל"שית (ספויילר - היא לא) וזו אגדה אורבנית שרצה שנים במגזר. אגדה שנבנתה סביב שלום לתמימות כמובן, שיר דתל"שיות קלסי ומבריק בזה שהוא בעצם לא.
יש סברה כזו שמגיל 30 אנשים לא שומעים שירים חדשים. כבר כמה שנים אני מודעת לדבר הנורא הזה ואו שאני לא מתבגרת או שאני מספיק בתוך זה כדי שלא יקרה לי כזה דבר. אני גם נהנית מאוד מכל הספוטיפיי ודומיו שמשמיעים לי כל מיני דברים שאני לא מכירה. לפני כמה חודשים הייתה לי שיחה על זה עם חבר ואמרתי שכמה שאני שומעת חדש אני הרבה שומעת דברים חדשים של יוצרים שאני מכירה. אז חשבתי שזה חיסרון. היום אני יכולה להגיד שזה יופי. הגילוי המחודש שלי את רונית שחר הוא גילוי מחדש של משהו אצלי, של המישהי הזו שהייתי בעידן התמימות, בזמנים שהכל היה אפשרי, ולמה שלא יהיה לי מהמישהי הזו היום?
זה זמן של תודות (עשרת ימי תודה וכו')
אז רונית,
תודה על החידוש המוכר והאהוב. ועל זה שבזכותך שנות ה90 שלי ממשיכות ורק משתבחות.
בכל העולם היא שואלת - "בשבילך, מה זה אושר? ומתי יהיה טוב?"
- בשבילי, שיר שנכנס ללב הוא אושר.
וכמה טוב לדעת שזה יכול לקרות בכל זמן, ואף פעם לא נגמר.
