אני קוראת המון, בממוצע ספר בשבוע. יש לי מנוי בספריית בית העם של שני ספרים (בחגים האחרונים נשברתי והוספתי אחד), לפעמים אני מחליפה את שניהם או אחד מהם, תלוי בסוג ובמצב רוח ובדברים האחרים שיש לי לקרוא/לעשות. בכל מקרה, בגלל שאני קוראת כל כך הרבה אני כבר לא מטולטלת כל כך מספר כמו שהייתי כשהייתי תיכוניסטית נגיד, אז היו יותר ספרים שנגעו וחשפו אמיתות ותחושות. היום זה קורה, אבל פחות.
השבוע לקח לי זמן ללכת לספריה, ירד מלא גשם ולא רציתי שיירטבו לי הספרים, אבל רציתי נורא להפטר מהספרים שהיו לי, הדחקתי אותם כבר.. עד כדי כך הם היו מעצבנים. בכל מקרה הגעתי חמש דקות לפני הסגירה והחלפתי לספר שחברה המליצה ומהר מהר פניתי לספרים החדשים ושלפתי את הספר המחודש הזה של שמעון אדף.
הוא יצא לראשונה ב2004 ושוב בשנה שעברה, כלמור מתישהו ב2015. ראיתי בביקורות שיצא סוג של המשך, לפחות מבחינת הדמות הראשית השנה, אז כנראה שזה היה טוב למכירות. למזלי, כי אחרת לא בטוחה שהייתי מגיעה אליו.
לא אפרט על הספר, מי שרוצה יקרא, רק קצת על החוויה שלי. תל אביב מופיעה בספר מנקודת המבט של מספר דמויות שבאו מן החוץ, משדרות, אשקלון, בת ים. זה לא הספר הראשון שעוסק בתל אביב ככרך אך יש פה קו מאוד בולט של הדיבור על תושביה החדשים-ישנים, שבחרו בה כאלטרנטיבה ראויה ובונים אותה ואת המרקם שלה.
משהו נוסף שאהבתי, שהזכיר לי את ארבעה בתים וגעגוע שנמנה על הספרים שריגשו אותי כבחורה צעירה ותמימה ונצרבו בדמי, הוא השילוב בין השירה לכתיבה. אדף הוא גם משורר, מוצלח מאוד, והוא משבץ את שיריו בספר בטבעיות שחורכת את הנשמה. וכל אלו עטופים בעלילה בלשית ורמזים על השכלתו של הגיבור/מחבר בחן ובהרמוניה מופלאה.
השבוע לקח לי זמן ללכת לספריה, ירד מלא גשם ולא רציתי שיירטבו לי הספרים, אבל רציתי נורא להפטר מהספרים שהיו לי, הדחקתי אותם כבר.. עד כדי כך הם היו מעצבנים. בכל מקרה הגעתי חמש דקות לפני הסגירה והחלפתי לספר שחברה המליצה ומהר מהר פניתי לספרים החדשים ושלפתי את הספר המחודש הזה של שמעון אדף.
 |
| קילומטר ויומיים לפני השקיעה, שמעון אדף (עטיפת הספר בהוצאה של 2015) |
הוא יצא לראשונה ב2004 ושוב בשנה שעברה, כלמור מתישהו ב2015. ראיתי בביקורות שיצא סוג של המשך, לפחות מבחינת הדמות הראשית השנה, אז כנראה שזה היה טוב למכירות. למזלי, כי אחרת לא בטוחה שהייתי מגיעה אליו.
לא אפרט על הספר, מי שרוצה יקרא, רק קצת על החוויה שלי. תל אביב מופיעה בספר מנקודת המבט של מספר דמויות שבאו מן החוץ, משדרות, אשקלון, בת ים. זה לא הספר הראשון שעוסק בתל אביב ככרך אך יש פה קו מאוד בולט של הדיבור על תושביה החדשים-ישנים, שבחרו בה כאלטרנטיבה ראויה ובונים אותה ואת המרקם שלה.
משהו נוסף שאהבתי, שהזכיר לי את ארבעה בתים וגעגוע שנמנה על הספרים שריגשו אותי כבחורה צעירה ותמימה ונצרבו בדמי, הוא השילוב בין השירה לכתיבה. אדף הוא גם משורר, מוצלח מאוד, והוא משבץ את שיריו בספר בטבעיות שחורכת את הנשמה. וכל אלו עטופים בעלילה בלשית ורמזים על השכלתו של הגיבור/מחבר בחן ובהרמוניה מופלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה