זו התמונה היחידה שצילמתי הערב בהופעה של מיכל שפירא שרה איימי ויינהאוס בצוללת. שאר הזמן הייתי עסוקה בלהתרגש עד דמעות. בוודאות, כשהיא שרה את "מה זה עצוב" לבד, העיניים שלי התמלאו דמעות והגרון אט אט התכווץ.
זה הביצוע המקורי של הדבר המופלא שגרם לי להתרגש כל כך
וביוטיוב יש אשליה שזה עוד כך. שהם עוד שרים את זה ביחד.
ופתאום כשהיא יושבת על הכסא, ושרה את הצד שלו בלבד, זה מכה בך.
ואולי בכלל כל המופע הזה, שמחייה את איימי דרך מיכל, שאני לא יודעת אם לקרוא לזה "משחקת את איימי" או פשוט מתחברת אליה מאוד, ועדיין היא מיכל, עם השם הכי ישראלי ורגיל שיש (והיא עוד סיפרה שיש לה אחות בשם יעל!) שמתרגמת שירי מופת לעברית במדינת תל אביב שמנסה לחיות כל הזמן באנגלית.
אין לי בעיה עם האנגלית, אבל מרגש אותי שבחורה שסך הכל מבוגרת ממני בשנה וחצי עושה להיפך. ומחברת את גדולי עולם הג'אז דרך השפה שלנו והקול שלה לפה. בחורה שההופעה היא בדמה ושפתאום בלייב רואים אותה, את מי שהיא כשהיא מתקלפת, את הפגיעות החזקה שלה.
נדמה לי שכל שיר שלה שיצא ליטיוב זכה אצלי לצפיות חוזרות רבות. אולי זה אחד המושמעים ביותר אצלי במחשב.
ועוד אחד מאותו הפרוייקט. אולי בגלל השיר, אולי בגלל הקליפ ואולי פשוט בגלל שאני חושבת שהיא הבחורה הכי קולית שמסתובבת בינינו. בי היא מעוררת השראה ואני מחכה בכיליון עיניים לאלבום!
אמאלה!!! הרסת אותי
השבמחק