בית משלי

רגע לפני שאני עוזבת את ירושלים, אני רוצה לסכם פה  12 שנה ובמקביל 12 דירות. נאמר לי לאחרונה שזה ממש מוגזם, ברגע הראשון התנגדתי ואז הבנתי שאני בעצם מסכימה, זה מוגזם. עם זאת, אלו היו חיי ולהלן סיכום קצר על כל דירה, לכל אחת יש את הסיפורים שלה ולא את כולם אפרוס כאן, אהבתי כל אחת ואחת מהן על כל פגמיה (ובדירות ירושלמיות תמיד יש פגמים) והגיע הזמן להפרד ולהשתקע במקום אחד.

1. נהר פרת 13
הדירה הראשונה שלי בירושלים ובכלל שלא במסגרת של משהו (דירת שירות, מעונות). איך בחרנו אותה? בת חן דיברה עם מרב, אני פגשתי את אסנת כולנו רצינו רק לגור מחוץ למעונות ולהתחיל את החיים. איכשהו זה עבד. היה צפוף (בת חן ואני בחדר אחד, כמעט פעם בחודש היינו על סף רצח) היה מוזר (שכנים הכי מוזרים ever) והיו חוויות ראשוניות של למצוא את הדרך הכי קצרה לשוק (אין כזה דבר, נחלאות מפותלת וכל הדרכים ארוכות), סליחות בבית כנסת הכורדי מאחורי הסיבוב, שלג בגן סאקר ועוד ועוד.. בת חן ואני היינו שם שנה וחצי, ואז עברנו לתחנה הבאה.

יש הרבה תמונות מהדירה הזו, משום מה זו מרגישה לי הכי מייצגת

2. קינג ג'ורג' 30
אז אחרי שנה וחצי כבר היה לנו צפוף, ויעקב לא הביא לנו חוזה אז נשברנו ועברנו לדירה שרשל מצאה לנו. רשל אז הייתה לתקופה בארץ (היום היא כבר עולה חדשה וותיקה) והדירה בקינג ג'ורג' הייתה בעצם שכירות משנה כאשר יא הייתה מיועדת לפרוייקט של מתגיירות שלא היו באותה התקופה. כך שידענו שזה לחצי שנה. הדירה הייתה בבניין שבו נבנתה המעלית הראשונה בירושלים, עליתי בה פעם אחת ומאז לא עשיתי זאת שוב. בעתיד אני מגלה שבקומה מתחתי גרה לילי שלימים הייתה שותפה שלי (במספר 7). באותה התקופה אני הייתי בהכשרה האחרונה שלי במכינה ומה שעשיתי בעיקר היה להיות במכינה ולחזור הביתה לראות האנטומיה של גריי או לשבת במרפסת על של רשל שצפתה על כל העוברים ברחוב הראשי!

המראה מהחלון שלי, כאן זה בשלג אמנם אבל כך זה היה נראה תמיד!
האופנוע, הכלבים שמוציאים בדיוק באותה שעה בכל יום. לירושלמים יש הרגלים מאוד קבועים.. 

3. ברטנורא 5
כאמור, ידענו מראש שזה לחצי שנה. אני כבר עבדתי במועדון וחיפשתי דירה. התראיינתי (פעם ראשונה ואחרונה פחות או יותר) בדירה וביום למחרת שכחתי לקחת את הפלאפון. חזרתי הביתה מאוד לחוצה כי רציתי את הדירה ובאוטובוס פגשתי את אחת השותפות שאמרה שהם רצו לומר לי ש"נבחרתי". המעבר היה יחסית קל כי לא היו לי יותר מדי חפצים, הכל נכנס באוטו של שרון אחרי שדחסנו טוב טוב. כשהגענו לדירה העברנו שתינו את הדברים ובשלב מסויים יצאתי וראיתי שמישהי מהרחוב רוצה לקחת לי ספרים. שרון, הוציאה דברים וגילתה אלבומים ופשוט השתקעה בהם ושכחה לשמור על החפצים! הסברנו לגברת את המצב והספרים שלי ניצלו. בדיעבד זו לא הייתה כזו מציאה וכשנגמר החוזה עזבתי. יש לי תמונה של השער, כי המבנה היה מגניב, שיכוני עובדים של פעם, מין קיבוץ קטן באמצע העיר.

ברטנורא 5 מצד אחד, ארלוזרוב 10 מהשני. עזה מהשלישי.. אחת התמונות.

4. עזה 30
אז באפריל עזבתי את הדירה בצד אחד של רחוב עזה ומתישהו בקיץ מצאתי את הדירה בעזה 30, מעל הפילבוקס. היה לי חדר פצפון ושילמתי יחסית קצת והמרחב המשותף היה אחלה. מרפסת סלון וכו'. היה חתול חולה ששרה דאגה לו עד שהוא כבר היה ממש מסכן וסך הכל היה ממש סבבה. הייתה לנו עמדה טובה על השכנים והרחוב, בת אל ותמר עוד היו בדירה ברד"ק 9 אז היו חברים בשכונה. ואז פחות או יותר כתבתי את השיר הזה:

התמונה היא מהמרפסת של רד"ק 9

אני חושבת שזו הדירה שבתקופה שגרתי בה הייתי הכי חברותית, אני כבר עבדתי אבל עדיין לא התחלתי את התואר השני והחברים שלי עוד היו סטודנטים ועדיין לא עזבו את ירושלים.. יש לי סיפור משעשע על הפילבוקס (שהיה כמו המקרר שלי, במקום לקנות הרבה דברים הייתי יורדת לשם כל פעם שהייתי צריכה משהו). הסיפור - פעם נכנסתי לקנות קוט'ג, כנראה שהייתי ממש עייפה או ששינו שוב את הקופסאות כך שהן נראו אותו דבר לכל הסוגים, ולקחתי אחד עם 1 אחוז שומן, איתמר, שהיה אז בקופה לא הסכים למכור לי את זה ואמר שאלך לקחת אחד שהוא לפחות 9 אחוז... לדעתי זו הפעם הראשונה שאכלתי קוט'ג שהוא לא 5 אחוז וזה באמת יותר טעים.

והייתה מרפסת... 

5. עזה 24
עזבתי את עזה 30 כשהשותפה של אסנת (מדירה מס 1) התחתנה וזו היתה הזדמנות לרדת במספר מ3 שותפות ל2 ולקבל חדר יותר גדול. כאן מתחילים הפגמים שלא שמים אליהם לב. טראומת זרם המים שלי. זרם המים בדירה היה מחריד! זה יחזור על עצמו בדירה 12 אבל אפילו זה לא משתווה למה שהיה שם. נשברתי דיי מהר ומזל שגם אסנת התחתנה אז עברנו משם יחסית יחד. החדר שלי חלק קיר עם ה-ABC שעד היום הוא בית הדפוס החביב עליי. בבקרים הייתי קמה עם רחש מכונות דפוס כשעון מעורר.. בגלל שזו הייתה דירה דיי מצ'וקמקת (קירות מעץ..) עשיתי כל מיני דברים כמו לתלות על הקיר את כל הגלויות וצילומים שיש לי.. ואז עוד לא היה לי כל כך הרבה כמו היום אבל היה כבר אוסף מכובד.

תמונה דומה תהיה בדירה הבאה.. 

6. הנשיא 10 (הכתובת שלי בתעודת הזהות!)
בשלב הזה חברתי לחברה מהתיכון ומצאנו את הדירה הנ"ל שתהיה בתעודת הזהות שלי פשוט כי בשלב זה החלטתי שאני אכן גרה בירושלים (התלבטתי כמה שנים בין ירושלים לתל אביב. אפילו עבדתי בתל אביב שנה) וכך התקבעה הכתובת שלי מול בית הנשיא. בגלל האזור הרגיש היה לנו ראיון עם הקב"ט של בית הנשיא והבאנו לו צילום ת"ז וטלפונים. מצד אחד מטריד מצד שני הכי בטוח שיש, לא חששתי לרגע מגניבות וכו'. אם אני לא טועה בדירה הקודמת החזקנו שנה, עם סיומת לא נחמדה עם בעלי הדירה. בעלי הדירות בירושלים הם מאוד בעייתיים ברובם ויש להם נטייה לגור לך מעל הראש. טעות שחזרתי עליה שוב ושוב. ושוב. וכל פעם זה אחרת. בכל מקרה אלו היו דיי גרועים. מהדירה הזו אני בעיקר זוכרת את המטבח שמאוד אהבתי, אפילו שהוא היה תכלס קופסאת גפרורים, הוא היה כולו חלונות ואור. והתמונה שהיא אחת האהובות עליי צולמה בדירה הזו..

זה הצד השני של התמונה מהדירה הקודמת

אחת התמונות האהובות עליי עם שיר של אלתרמן

7. המליץ 6
 בדירה הזו הבעלים לא היו איתנו בקשר אלא מתווך או עורך דין, אני כבר לא זוכרת, שזו עוד שיטה של השכרת דירות. כשחתמנו על החוזה (שוב, השותפות של אסף התחתנו אז לילי ואני נכנסנו במקומן) המתווך שאני לא זוכרת את שמו סיווג אותנו לפי המקצועות שלנו ואמר - אתה החכם, את היצירתית ואת החברתית (או משהו בסגנון). זה היה מצחיק מעצבן כזה.
היה לי חדר גדול ומרפסת והרצפה היתה עקומה. האמת שחשבתי שיש לי הרבה תמונות מרפסת מהתקופה ההיא אבל בסוף מצאתי מלא תמונות שולחן. התחלתי את התמונות שולחן האלה בדירה מס' 5 ובדירה הזו היה איזה אור והייתה לי מנורת הלילה האדומה וזה ממש תפס הרבה מקום במצלמה (עדיין מצלמה, עוד לא תמונות מהפלאפון!) זו אחת מהן, ולדעתי כבר התחלתי ללמוד כי מתחת לציור כבר יש מאמרים.. את הדירה הזו עזבתי בצער רב, בעלי הדירה (שלושה אחים שדווקא במשמרת שלנו החליטו להסכים ביניהם ולמכור) מכרו אותה ואנחנו התבקשנו לעזוב. ניסינו לחפש ביחד אבל זה לא צלח.

8. פייר קניג 17
הפעם זה היה חיפוש בלחץ, כי היינו צריכים לעזוב. מצאתי דירה ברחוב פייר קניג, לא רחוק מהדירה במליץ ולא רחוק מהעבודה. הייתי הולכת ברגל, דבר שעוד אף פעם לא עשיתי. בסוף אותה תקופה קניתי את הרכב האהוב שלי ואז התחלתי להתמודד עם דירה + חניה. זו הדירה הראשונה שהייתה פשוט דירה רגילה בבניין רגיל. היו לזה היתרונות של צנרת נורמלית וחלוקת חדרים הגיונית פחות או יותר. חסרון ברור היה שזה אזור דיי משמים ולגור ליד העבודה זה אף פעם לא ייתרון (מבחינתי). בשלב מסויים פירקנו את החבילה הזו, אני לא מצליחה לגמרי לזכור למה ואיך, אבל שוב חזרתי לזה שאני רוצה פחות שותפות. ואז מצאתי את ה-דירה.

לפני שעזבתי צילמתי כמה תמונות מוצלחות, זו אחת מהן, היו נישות נחמדות בקיר הסלון

9. הפלמח 1 א' - הדירה המיתולוגית!
אז הדירה בפלמ"ח זו הדירה הכי מוצלחת שהייתה לי בכל הסבב הזה (וסליחה לכל מי שחלק איתי דירות לפני) מצאתי אותה בפייסבוק, אולי בפעם הראשונה שהשתמשתי בפלטפורמה הזו לחפש דירה. מצאתי את שובי. שמצאה את הדירה. איכשהו ברגע שנכנסתי לדירה התחלנו לדבר ומאז לא ממש הפסקנו. מהר מאוד גם ערן הצטרף ואפילו שהיה צפוף הצלחנו להשתלט על העניינים ולגור ברווחה ובנועם. לשובי הייתה המרפסת עם הדשא הסינטטי, לי הייתה המרפסת הקטנה שהייתה סטודיו כזה ששם נכתבה רוב עבודת התזה שלי ושם גם התחלתי לכתוב את הבלוג השני (ואולי גם את זה). בכלל כתבתי בדירה הזו יותר משכתבתי בכל מקום אחר. משהו באווירה שם אפשר לי את זה. היו מלא יתושים ונלחמנו בהם מלחמת חורמה. לי היה סנו די והוא היה מונח בשולחן במטבח כדי שבלילה כל אחד יוכל להשתמש בו. החיסרון היחיד שלה היה שהיא הייתה קצת יקרה וכשחיפשנו מחליפים לשובי זה אל הסתדר עם אף אחד אז בשלב מסויים פשוט אני עזבתי את הדירה.

המדף במקלחת, שובי לימדה אותי לשים לק ומאז הכל היסטוריה

10. שמעוני 11
סיפור קצר של בין לבין. כאמור, חיפשתי מחליפה לשובי ובין כל המחפשים/ות הגיעה לדירה בחורה מתוקה בשם ענת. היא הגיעה והתיישבה על הספה ושעה פשוט דיברנו, ודיברנו ודיברנו.. בשלב מסויים היא אמרה לי בהצטנעות רבה שהיא מנגנת ועובדת על אלבום אז אולי היא תעשה רעש.. לי כמובן זה היה נשמע אחלה כי אני כל היום בעיקר שומעת מוזיקה וגם פתאום התחבר שהיא מנגנת עם אח של גיסי וכו', ירושלים הקטנה והקיבוצניקית לעתים. בסוף היא החליטה להשאר בדירה שלה אבל כבר התחברנו וממש עכשיו חזרתי מהופעה שלה וקיבלתי אישור לצרף את הסיפורצ'יק הזה. את השיר ניגון נראה לי כולם מכירים. תכלס, חיפושי דירות מזמנים הרבה מפגשי כמעט כאלה ומסתובבים בירושלים אי אילו פרצופים של אנשים שאני "מכירה" מסבבי חיפושי הדירות. בסופו של דבר עזבתי בלחץ, לדירה בשכונה שבה גרו חברים שלי אמנם אבל שוב חדר צ'יקמוק והמון וויתורים מראש. על הדירה הזו לא בא לי לכתוב ואין לי מי יודע מה תמונות. נקסט.

בהמשך לסיפור על ענת.. שיר שאיכשהו מתחבר לי בהרבה סיטואציות וכרגע מתחבר ישירות לחלק של ה"מקום". 

11. דוסתאי 8
אחרי שעזבתי, הייתי חודשיים אצל ההורים וטסתי לחתונה של רייצ'ל בארה"ב, שם דיברתי כל הזמן עם כולם על דירה ומה אני מחפשת וכו', עד כדי כך שכשחזרתי ומצאתי את הדירה ביקשתי שיספרו לסבתות וכולם שמחו בשבילי. הפעם זו הייתה דירת יחיד, משופצת וכו'. כייף ממש. כשאחותי הגיעה לבקר עם אחיינים, רוני, שהייתה כמעט בת 4, העירה שאין לי חדר לדלת... מאז הקריטריון הזה הצטרף לקריטריוני ההכללה לדירות עתידיות.  זו התמונה האהובה עליי מהדירה:

וזה שיר שכתבתי לפני שעזבתי את השביל "שלי", מהבית לרכב: 

12. רשב"א 8
ולקינוח, הדירה האחרונה. אחד הרחובות המעניינים בירושלים, טדי קולק גר שם, או בבית ליד, כל אחד והגרסה שלו. ובכלל - חזרה לרחביה אהובתי כדי להשתכנע שזהו, מיציתי לעת עתה את עיר הקודש, או/ו את חיי השותפות. אין לי איזו תמונה מייצגת. מה שכן פיתחתי התמכרות רצינית לפאזלים (הייתה לי גם קודם אבל הפעם היה שולחן שמתאים בול לפעילות כזאת). תכננתי לסיים את הפאזל הזה לפני או במקביל להגשת הצעת המחקר שלי, אבל מה לעשות פירקתי אותו לאלתר ועכשיו אני מחפשת שולחן בגודל של לפחות 100*80 כדי להמשיך אותו בדירה החדשה.

ולסיום שיר בית שאני אוהבת מאוד, בתקווה לעתיד יציב :)