אקדים ואומר שזו הפעם הראשונה שיש לי מחשבות לא חיוביות על סרט ואני כותבת אותן. באופן כללי אני אוהבת הכל, לא בוחלת באף ז'אנר, אולי חוץ מהז'אנר המבחיל של סרטי האימה (נתקעתי בניצוץ בערך). והכי אני אוהבת סרטים דוקומנטריים על אמנים. האחרון שראיתי היה עם שרון בנמל תל אבי בדוקו-אביב, סרט על הביטלס, עם המון קטעים מהופעות והתרחשויות משנות ה60. זה תמיד כמו לראות כתבה ארוכה שחוצה שנים ובד"כ עם איזו ידיעה על מה קורה בסוף עוד לפני שנכנסים לאולם. לפעמים אני גם זוכרת חלק מהדברים מכתבות בהן צפיתי בזמן אמת, בסרט על איימי ווינהאוס זה היה מאוד חזק, בעיקר החלק שהיא מאבדת את זה על הבמה, ממש זכרתי את האורות בירוק, או השמלה שלה בירוק. משהו ירוק היה גם בזיכרון שלי וגם בסרט. וכמובן בפרינסס שואו, על זה כבר כתבתי כאן.
כל זה הקדמה לזה ש Im Heath Ledger היה גרוע. גרוע עד כדי כך שהוא נתקע לי לפני הסוף ואני לא רואה סיבה לנסות לסיים אותו. במחשבה לאחור, הטריילר חביב ואין צורך להרחיב אותו:
את הית' לדג'ר אני זוכרת לטוב בעיקר מ"קנדי", סרט חזק שהשאיר עלי רושם בל יימחה. כמו ברוב הספרים/סרטים/שירים שאני צורכת אני לא זוכרת ממנו כלום חוץ מהרושם והחוויה. גרועה בפרטים. אז גיליתי אתמול שהוא שיחק גם בfour feeathers אבל שם הוא לא השאיר עליי את אותו הרושם כשחקן על, אם כי הסרט כולו נגע בי מאוד (שוב, אין לי מושג למה). מה שמרשים אצלו זו היכולת שלו להכנס לכל דמות, בכל תקופה ולהיות היא ועם זאת להשאר הוא. אין ספק שגם בתפקידים היותר מוכרים ו"רגילים" (לא באמת, הג'וקר רחוק מלהיות רגיל, אבל זה מוכר אז אני מתנערת באליטיסטיות מלדבר עליו), הוא שחקן מעולה פלוס.
אבל הית' לדג'ר לא היה סתם שחקן, הוא היה גם שחקן וגם עוד אלף דברים אחרים. נעמי ווטס אומרת שם באחד הראיונות (והיא הייתה מהמעניינות יחסית) שהיה לו את כל מה שצריך להיות לשחקן ומהצילומים שלו נראה שהוא היה הרבה מעבר לזה, סקרן, יצירתי בטירוף, עם אנרגיות לעשרה אנשים, אהבה לכל הקרובים אליו. כמובן שאני יודעת את כל זה מסרט ומתקשורת שמוכרת משהו מסויים אבל אני מאמינה לסרטונים הקטנים שהוא עשה, לנקודת המבט שלו כצלם - את התמונות המדהימות האלה אי אפשר להמציא או לשנות יותר מדי, והקליפים שהוא עשה עם חברים שלו נמצאים להם במקומות המוכרים ברחבי הרשת כמו הקליפ הזה של בן הארפר:
אם משהו אחד עשה לי החלק סרט הזה, זה להסתכל פנימה ולתת לעצמי שתי סטירות שיזכירו לי שיש עוד כמה דברים מעניינים לעשות בעולם חוץ מהדוקטורט שלי.. מעניינים במובן של מגניבים ויצירתיים כמובן. וחשק מטורף לנסוע לאוסטרליה..
כל זה הקדמה לזה ש Im Heath Ledger היה גרוע. גרוע עד כדי כך שהוא נתקע לי לפני הסוף ואני לא רואה סיבה לנסות לסיים אותו. במחשבה לאחור, הטריילר חביב ואין צורך להרחיב אותו:
את הית' לדג'ר אני זוכרת לטוב בעיקר מ"קנדי", סרט חזק שהשאיר עלי רושם בל יימחה. כמו ברוב הספרים/סרטים/שירים שאני צורכת אני לא זוכרת ממנו כלום חוץ מהרושם והחוויה. גרועה בפרטים. אז גיליתי אתמול שהוא שיחק גם בfour feeathers אבל שם הוא לא השאיר עליי את אותו הרושם כשחקן על, אם כי הסרט כולו נגע בי מאוד (שוב, אין לי מושג למה). מה שמרשים אצלו זו היכולת שלו להכנס לכל דמות, בכל תקופה ולהיות היא ועם זאת להשאר הוא. אין ספק שגם בתפקידים היותר מוכרים ו"רגילים" (לא באמת, הג'וקר רחוק מלהיות רגיל, אבל זה מוכר אז אני מתנערת באליטיסטיות מלדבר עליו), הוא שחקן מעולה פלוס.
אבל הית' לדג'ר לא היה סתם שחקן, הוא היה גם שחקן וגם עוד אלף דברים אחרים. נעמי ווטס אומרת שם באחד הראיונות (והיא הייתה מהמעניינות יחסית) שהיה לו את כל מה שצריך להיות לשחקן ומהצילומים שלו נראה שהוא היה הרבה מעבר לזה, סקרן, יצירתי בטירוף, עם אנרגיות לעשרה אנשים, אהבה לכל הקרובים אליו. כמובן שאני יודעת את כל זה מסרט ומתקשורת שמוכרת משהו מסויים אבל אני מאמינה לסרטונים הקטנים שהוא עשה, לנקודת המבט שלו כצלם - את התמונות המדהימות האלה אי אפשר להמציא או לשנות יותר מדי, והקליפים שהוא עשה עם חברים שלו נמצאים להם במקומות המוכרים ברחבי הרשת כמו הקליפ הזה של בן הארפר:
אם משהו אחד עשה לי החלק סרט הזה, זה להסתכל פנימה ולתת לעצמי שתי סטירות שיזכירו לי שיש עוד כמה דברים מעניינים לעשות בעולם חוץ מהדוקטורט שלי.. מעניינים במובן של מגניבים ויצירתיים כמובן. וחשק מטורף לנסוע לאוסטרליה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה