יום שישי בתוך שבוע של חגים. מרוב חוסר לחץ עושה דברים טיפשיים כמו לשכוח
כרטיס אשראי בבית הקפה. בקופה בסופר, חמש דקות לפני הסגירה, מגלה שהכרטיס
לא עליי ורצה בחזרה תוך ידיעה שלקנות אוכל לפני שבת יהיה לא פשוט, במיוחד אם
לא אמצא את הכרטיס. שלום לפטרוזיליה וליוגורט לימון! טלפון למקום מגלה לי שאכן
הכרטיס שם ופעימות הלב נרגעות במקצת.
בכניסה לרחוב היפה, התיירותי, יושב קבצן מטופח ומכבד כל עובר ב"שבת שלום" נלהב
עם יד מושטת. כשאני עוברת במהירות הוא מברך אותי ומעיר "כובע יפה" וצוחק בקול.
מבעד לפעימות הלב אני מזהה כנות בקריאתו ומחייכת בחזרה.
כשהגעתי הביתה צילמתי אותו, את הכובע ששידרג את מצבי ברחובות הקיץ.
מעולם לא הייתי נסתרת ובולטת כל כך כמו בקיץ האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה