לפני מספר חודשים התקיים במוזיאון ישראל אירוע שנתי - נקודת מגע.
במסגרתו מתקיימים מיצב/גים ומופעים שיש להם נגיעה ושיח עם המוצג במוזיאון. זוהי רק
השנה החמישית וכבר עמדנו בתור דיי הרבה זמן כדי להיכנס.
יחסית השנה נהניתי פחות, יכול להיות שגם בגלל הסיבה שעשיתי מנוי השנה
כך שהחוויה שלי הייתה רק של האירוע ופחות של הביקור במוזיאון (ואולי גם החוויה של
לבוא בלילה למוזיאון)
אחד המופעים המרשימים היה המופע של מאיה בלזיצמן. מאיה ישבה על במה,
עם הצ'לו שלה ומצגת עם יצירות מאחוריה וחיברה בין האומנויות במגע הקסם שלה. כאן
בתמונה תפסתי אותה מזווית אחרת לגמרי...
אני חושבת שהשילוב הזה, החיבור בין כמה דברים שהוא כביכול בדיעבד ולאו
דווקא שייך האחד לשני יוצר את המסר (או הסיפור או הקונספט) המופלא של הדבר הזה
שנקרא קשר. דיאלוג. החומר האנושי שכולנו כבני אנוש מחוברים דרכו ואליו.
כשאני הולכת להופעה, מעבר למוזיקה עצמה, שבינינו הרבה פעמים יותר
"מקצועית" ו"איכותית" כשאני שומעת אותה לבד במערכת סטריאו
טובה, אני באה בשביל המגע עם האמן/להקה. בשביל החיבור שלו למוזיקה של עצמו, החיבור
עם המוזיקאים שנמצאים על הבמה, החיבור לקהל וכיוב'.
אם לדבר בשפה הצרכנית של ימינו – הסחורה שאני מקבלת היא בתחום הקשר,
אני מקבלת את החוויה השלמה של התקשורת המוזיקלית שיכולה אחר כך להיתרגם אצלי
למיליון פיסות של קשר אנושי ותרבותי.
 |
| הופעה שהתקיימה במרכז בגין ב2012, כאן גם יש קשר עם היוצר (אורי צבי גרינברג) שעולה יחד עם היוצירם (אורה ברנס, ארי גורלי ועוד) על הבמה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה