לפני כמה דקות קראתי שישראל אלירז הלך לעולמו.
אם אני לא טועה נחשפתי לשירתו דרך השיר היומי של תולעת ספרים.
לפני שנתיים בכל משלוח מנות (רלבנטי ביותר לעכשיו) שמתי את השיר הזה
שממש מועתק מההעתקה שלי מתוך הפייסבוק של תולעת ספרים:
אם אני לא טועה נחשפתי לשירתו דרך השיר היומי של תולעת ספרים.
לפני שנתיים בכל משלוח מנות (רלבנטי ביותר לעכשיו) שמתי את השיר הזה
שממש מועתק מההעתקה שלי מתוך הפייסבוק של תולעת ספרים:
אֲנִי חוֹשֵׁב שמשהו יִקְרָה בְּקָרוֹב
וְחָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר לְךָ עַל כָּך
אִם זוֹ אֵינָהּ יְדִיעָה מרעישה
זֶה מִשּׁוּם ששכחנו אֶת פֶּלֶא
הֱיוֹתֵנוּ בְּתוֹך הָעוֹלָם.
מַה שקורה בּוֹ קורה
בְּלִי הֲפוּגָה.
זוֹ הָעוֹנָה בָּהּ קַל לוֹמַר מַשֶּׁהוּ
עַל הָעוֹלָם וּלְחַכּוֹת לְיַד
ציינתי בכותרת שהוא המשורר של הbeing.
למה אני מתכוונת?
יש בשירה שלו המון את הקונספט של ה"היות"
מהשיר פה למעלה זה עולה מהמקום המתבונן,
של פלא העולם והצורך לספר עליולגשם אותו.
השיר האחרון שלו שקראתי היה בסוף השבוע
האחרון הייתי אצל אחותי, לה נתתי ליום ההולדת
את ספרו וצילמתי לי שיר אחד, את השיר הבא:
למה אני מתכוונת?
יש בשירה שלו המון את הקונספט של ה"היות"
מהשיר פה למעלה זה עולה מהמקום המתבונן,
של פלא העולם והצורך לספר עליולגשם אותו.
השיר האחרון שלו שקראתי היה בסוף השבוע
האחרון הייתי אצל אחותי, לה נתתי ליום ההולדת
את ספרו וצילמתי לי שיר אחד, את השיר הבא:
זה הזמן ללכת
אל עבר הפתוח
אל עבר הפתוח
מבלי לשאול
האם תחביר אחד לקיץ
ואחר להיזכרות בו
משהו פשוט קורה
ואנשים עושים אותו
מבלי לבחון את עצמם
אם הם ראויים
לחסד הזה
מעבר לשימוש בשפה השוהה, המתבוננת, החווה
יש בכתיבה של אלירז משהו מאוד מרווח פיזית.
ברווחים בין השורות
בין אות לאות לפעמים.
מאוד ויזואלי הרווח שלו.
יש משמעות לכל מילה ולכל אי-מילה.
הרבה מקום ל נ ש ו ם.
מהמקום הזה נכנס לי ללב צער
ותחושה של אובדן
נוח על משכבך כמו שחיית עבורי בשיריך. ותודה.
יש בכתיבה של אלירז משהו מאוד מרווח פיזית.
ברווחים בין השורות
בין אות לאות לפעמים.
מאוד ויזואלי הרווח שלו.
יש משמעות לכל מילה ולכל אי-מילה.
הרבה מקום ל נ ש ו ם.
מהמקום הזה נכנס לי ללב צער
ותחושה של אובדן
נוח על משכבך כמו שחיית עבורי בשיריך. ותודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה