אחרי תקופת יובש דיי ארוכה השבוע פתאום היו סביבי כמה הופעות חובה. במוצ"ש בצוללת עמיר לב שאירח את הילה רוח ואתמול בלבונטין דויד פרץ שהצפין ואירח את רונה קינן. יש איזה חוט שמחבר את כל אלו אצלי במגירות המוזיקליות של המוח, וכשהכל נפרש מול העיניים ובתוך האוזניים ככה ברצף עולות גם אי איו תובנות מעניינות.
קודם כל הקסם. המגנט. הצורך שלי לבוא היה מוחלט וברור. ודווקא להופעות האלו של האנשים שמייצרים את הטקסטים הכי לא קסומים מילולית שיש. הכי פיסות של החיים. הילה רוח אמנם לקחה אותי לכיווני הפנטזיה (יערות ואבירים) אבל עמיר לב ישר איזן עם איזו נסיעה או דרך אספלט שאפשר למשש. אצל דויד פרץ הביצוע המופלא של כמו אגדה (כל האלבום בבנדקמפ, שווה רכישה) פשוט עושה את כל זה בשיר אחד, ארוך, שבונה ומפרק את הפנטזיה בלי להניד עפעף, או אולי עם הרבה מאוד עפעופים בלתי נראים של רגש. רגש חי ומציאותי.
הדבר הנוסף המעניין היה החיבורים. טוב, כמו שכבר כתבתי החיבור הקוטבי בין עמיר לב להילה רוח היה מרתק. הכאן ועכשיו, נוסע וחוזר - והיער האמורפי והחמקמק (לא סגורה אם היא שרה על יער או שאני חוויתי יער). החוויה הכוללת הייתה שלמה בסופו של דבר. דויד פרץ ורונה קינן הביאו את עצמם מאוד מאוד יחד. מאוד מפרגנים אחד לשני (ובצדק מוחלט, כל מילה זהב) ומאוד מאותו מקום, מוזיקלית, תודעתית. הרמוניה בועטת.
תפסתי איזה רגע כזה שם.
דבר אחרון, התודות. חלק כל כך חשוב. אחד הדברים שמרתק אותי לקרוא בדיסקים ובספרים זה את החלק של התודות. ממנו לומדים על הדרך ועל האיש שכתב, יצר וכו'. מי האנשים שסובבים אותו, איך הוא משתף פעולה ועל מה הוא מודה. התודות אתמול היו כל כך מרגשות (טוב, נו, התרגשתי שאמרו לי תודה כקהל שנמצא בחושך) שהיום הצצתי בתודות לדיסק בבנדקמפ. אני רק אשים פה את הסיום המקסים ואתם כבר תרוצו בעצמכם לקרוא את הכל ולהיות ראויים לתודה הזו.
קודם כל הקסם. המגנט. הצורך שלי לבוא היה מוחלט וברור. ודווקא להופעות האלו של האנשים שמייצרים את הטקסטים הכי לא קסומים מילולית שיש. הכי פיסות של החיים. הילה רוח אמנם לקחה אותי לכיווני הפנטזיה (יערות ואבירים) אבל עמיר לב ישר איזן עם איזו נסיעה או דרך אספלט שאפשר למשש. אצל דויד פרץ הביצוע המופלא של כמו אגדה (כל האלבום בבנדקמפ, שווה רכישה) פשוט עושה את כל זה בשיר אחד, ארוך, שבונה ומפרק את הפנטזיה בלי להניד עפעף, או אולי עם הרבה מאוד עפעופים בלתי נראים של רגש. רגש חי ומציאותי.
הדבר הנוסף המעניין היה החיבורים. טוב, כמו שכבר כתבתי החיבור הקוטבי בין עמיר לב להילה רוח היה מרתק. הכאן ועכשיו, נוסע וחוזר - והיער האמורפי והחמקמק (לא סגורה אם היא שרה על יער או שאני חוויתי יער). החוויה הכוללת הייתה שלמה בסופו של דבר. דויד פרץ ורונה קינן הביאו את עצמם מאוד מאוד יחד. מאוד מפרגנים אחד לשני (ובצדק מוחלט, כל מילה זהב) ומאוד מאותו מקום, מוזיקלית, תודעתית. הרמוניה בועטת.
תפסתי איזה רגע כזה שם.
 |
| דויד פרץ מארח את רונה קינן, לבונטין 7, 15.3.16 |
 |
| תודות לאלבום - ארץ שלא שם, דויד פרץ |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה